fbpx

את מרצה, ואני –

מרכז תל אביב, ערב, חדר כושר של יאפים ברקע, חלונות שקופים של טוסיקים זזים הלוך ושוב.
בניגוד לנקודת הפתיחה שואבת תשומת לב הזו, את מרצה בפרונט של כל הזיעה המצטברת שם מאחור. אני מאחר ומתיישב בפינה, מסדיר נשימה.
מתבונן בך מספרת בתשוקה על העבודה שלך עם המיקרופון ביד, וזה הדבר הכי פאלי שקרוב לך לפה. משתדל לא לדמיין, אך בלתי נמנע. הכל כל־כך אסתטי, נקי. היאפים מאחורה והלבוש המוקפד שלך מקדימה. ממלכתית משהו. מסתירה את הגוף ככל האפשר, שהבד לא יצמד לעור. בינתיים הדימיון שלי עושה קולאז׳ בין הישבן התורן שעולה ויורד בחלון לבין המהות שלך עליי. אבל די, זה לא הוגן. את תפוסה ואני צריך להירגע. אלו ממש לא מכנסיים להיתפס איתם עם בליטה.

סקרנית לקרוא?

הסיפורים מוגנים בסיסמא עבור תשלום חד פעמי, ניתן לרכוש גישה בכפתור למעלה.

הרשמה לניוזלטר

ברגע שמתפרסם סיפור חדש – הוא ישלח באופן אוטומטי במייל.

תחושות

מה הרגשת?