fbpx

את מלקקת אותי באמצע היום בחניון.
מדי פעם אני מציץ, מוודא שאף אחד לא רואה אותנו ברכב.
לעזאזל, את מעולה בזה.

לפני כמה שעות ישבת באולם ונעצת בי מבטים. איך אני אמור להעביר הרצאה של 45 דקות כשאת משחקת מדי פעם בשיער, מתפתלת כמו חתולה במושב ובוחנת אותי?
מנסה להתרכז בכל הכוח, מדי פעם מאבד את זה.
אפילו שזו הרצאה חד-פעמית במכללה נידחת, אני צריך להיות מפוקס.
מדי פעם הקהל צוחק ואני משוכנע שהאינפוט שנתתי עכשיו חיוני למשהו, למישהו. למישהי.
מסיים את המצגת בשאלה, ומזכיר שאפשר לבוא להתייעץ איתי אחרי.
אסופה של אנשים סביבי, מחכים בנימוס לתורם. מנסה לעזור כשיכול, לפעמים מפנה לאנשי מקצוע אחרים. את שם, מחכה מאחורה, בסבלנות אין קץ. מחייכת. מחייכת כמו אחת שעומדת לצוד טרף. לא טרף קל, אבל כזה שהוא בעל ערך.
הם כולם נעלמים ואת נשארת, מתיישבת על הבמה ומצמצמת כאילו אני אידיוט שלא שם לב. מנסה לשחק אותה אדיש, אבל דמ, זה קשה. ״מה אתה עושה עכשיו?״ את שואלת.
״הולך לשתות קפה וממשיך לפגישה״.
״מצוין, אני באה״. את קובעת.

תופסים שולחן ואת קצת חסרת סבלנות.
השיחה מתגלגלת לכיוונים מעניינים, קצת על מה שהרצאתי, ועל מה את לומדת במכללה אחרת בכלל. מוודא שאין פה יחסי מרות, אין לי זמן לככב בעיתונים.
״תגיד, הקפה הזה שלך טעים בכלל?״, את שואלת.
״הקפה הזה מאוד ניינטיז. אם היו הורסים את המקום הזה ובונים פה קפולסקי, לא הייתי מרגיש בהבדל,״ השבתי.
״מלצר! אפשר חשבון דחוף? אנחנו חייבים לזוז לפגישה״. את חצי צועקת.
דופק לך מבט המום.
״איפה אתה חונה?״, את שואלת.
״בחניון מתחת למכללה, קומה 2-״.
״בוא״.
החשבון מגיע והאשראי שלך נדבק אליו במהירות שיא. רעב מסוג שלא הכרתי לפני.

״אז את רוצה לספר לי לאיזו פגישה אנחנו ממהרים?״, שואל אותך ברכב.
״שששש. דיברת המון״, את משתיקה בשתי נשיקות וליקוק בצוואר.
״הנה הפגישה,״ את אומרת, ״ממש כאן״.
״תקשיבי, אני לא טיפוס כזה״.
״אתה ממש אוהב להיות בשליטה, הא?״
״אוהב, כן״.
את לוקחת את היד שלי ומניחה על הירך שלך. נושם נשימה עמוקה ועוסה לך את הדגדגן מעל התחתונים. ״לאט״, מזכירה לי. מתקשח מלגעת בך.
״יופי, תמשיך״.
מסיט קצת את התחתונים ומחליק אצבע.
את ספוגה ברטיבות חמימה.
מעיפה לי את היד ופותחת את הריצ׳רץ׳ של המכנס. בודק את האלסטיות של התחתונים.
את מלקקת אותי באמצע היום בחניון.
מדי פעם אני מציץ, מוודא שאף אחד לא רואה אותנו ברכב.
לעזאזל, את מעולה בזה.
מגיעה כמעט עד הבסיס, עוטפת אותי.
אוחז לך בציצים. לש אותך. פאק.
עוזבת לרגע, מנשקת אותי בשפתיים. ״סע מכאן, תשתדל להתרכז״.
מניע ויוצא מהחניון. את לבושה לגמרי, הזין שלי חשוף. ״אתה יודע את הדרך הביתה, כן?״
מרטיבה לי את הזין עם הרוק שלך ומזקירה אותי פעם בדקה. היד שלך נעה הלוך ושוב. מאתגר מאוד לנהוג ככה.

תחושות

מה הרגשת?

הרשמה לניוזלטר

ברגע שמתפרסם סיפור חדש – הוא ישלח באופן אוטומטי במייל.