ירושלים בשלג.

יש את הריק הזה אחרי הופעה.
ריק שלוקח כמה שעות למלא מחדש.
בזמן ההופעה הרגשתי שאת בוחנת אותי, אפילו שזה אפלטוני.
מילים שלא נאמרו ומבטים שמספיק לראות, כנראה.
את מחבקת אותי, חיבוק של הכלה.
״מה אתה עושה עכשיו?״, אחרי שאני מסיים לפרק את הציוד.
״אספרסו והביתה, לפני השלג״.
״מאוחר מדי,״ את מצביעה לחלון ואני קצת מתבאס. לבן בחוץ.
״אתה רוצה לקפוץ? זוכרת שרצית לראות את הדירה״.
זורק את הציוד ברכב והולכים. הקור הירושלמי הזה, פאק. שכחתי אותו.
הליכה של חצי קילומטר.
באמצע ההליכה את פולטת, ״קר לי״.
שוקל אם לחבק צמוד ובסוף בוחר שכן.
מטפסים במדרגות ואין לי ציפיות. אני תשוש מדי.

השותפות שלך אינן. רק אנחנו.
קצת נלחץ מהסיטואציה האינטימית שנקלענו אליה.
מכינה תה, מתיישבת ושמה את הראש שלי על הירך שלך.
השיער שלי רך ואת מלטפת.
מתמסר.
האורות מעומעמים ואת מנשקת אותי. החזה שלך קרוב.
פתאום התדמית הרשמית מתחלפת באישה שסקרנית לגביי.
את מציצה לעבר החלציים ורואה שאני מתקשח.
מניח שאין מה להסתיר יותר.
לש לך את הציצים מבעד לחולצה. הגוף שלך חם.
הם מדויקים.
את מנסה להוביל אבל לא נותן לך.
״עוד מעט״, אני מספיילר.
מפשיט אותך חלק אחרי חלק, מזל שהדלקת את החימום.
את חשופה ואני לבוש.
״היי, זה לא הוגן״, את מפצירה.
משכיב אותך על הספה, לוקח לגימה מהתה, וצולל בנשיקות מהצוואר ועד הדגדגן.
מרגיש אותך מצטמררת.
22 דקות של אוראלי.
מלטף לך את הפיטמות בזמן שאת בפה שלי.
מדי פעם מציץ לבדוק שאת שורדת את העונג הזה.
מרשה לעצמך לגנוח בחלל הריק.
מגביר את הקצב. מוצץ אותך כהוגן.
רגע לפני שאת גומרת – מזיזה לי את הראש.
״אתה יותר מדי לבוש כרגע״.
מפשיטה אותי מהר, בחוסר סבלנות.
מנשקת אותי מעל התחתונים. מורידה.
אני חשוף.
אוחזת לי בזין, מסתכלת עליי.
״אתה מוכן?״
מהנהן שכן.
אבל למה שיילך שם בדקות שאחרי, לא באמת הייתי מוכן.
השפתיים שלך יונקות אותי כהוגן.
מתמקדת בחצי העליון במיומנות, סוחטת אותי.
עוצם עיניים וגונח.
״אסור לך לגמור לי בפה״, את חצי פוקדת.
״אני דורשת שתמלא אותי״.
את מרפה ממני. זקור כל-כך.
תוך שניות הקונדום שלך עליי. יונקת בפעם האחרונה, מזנקת עליי ודוהרת.
את וואו.
מכניסה אותי עמוק מאוד.
הציצים המדויקים שלך בפה שלי.
הקצב מהיר ואת מגבירה אותו.
עולה ויורדת.
סוחטת את הזין העטוף.
נהנה לראות אותך מתמסרת.
זה טקס, מה שקורה פה בינינו.
הופך אותך ומטפס מעל. מחבק אותך ונכנס לאט לאט.
כל כניסה – גניחה.
מקשיב לגוף שלך.
״עוד״, את לוחשת.
״אתה באמת לא יודע כמה חיכיתי לזה״.
יוצא בבת אחת – מניח אותך על ארבע ונכנס.
את מסתכלת אחורה.
מחזיק את הישבן ואת מרגישה את העובי.
״כן! בדיוק!״
שומר על קצב אחיד. את מהפנטת אותי.
אני קרוב, אבל מחליט שעוד לא.
יוצא ממך, נשכב ליד, עוסה לך את הדגדגן בזמן שאנחנו מתנשקים.
את קרובה מאוד.
לוחש לך מילים שאסור שיעלו על הכתב.
מוצץ את התנוך.
ואז את גומרת.
שניות אחרי הקתרזיס, נכנס בפתאומיות.
את מופתעת ומחייכת.
מלטפת לי את השיער ומצמידה אותי בחיבוק עם הרגליים.
״תגמור. אני מצפה לקראתך״, את לוחשת.
נכנס ויוצא לאט, והרגע שהגמירה מתרחשת משחרר בי כמויות דופמין לא הגיונות.
ממשיך לצאת ולהיכנס. ממלא אותך מבפנים.
גונח עמוק ואת מחייכת.
נשכב לידך ואנחנו מתחבקים.

״רוצה עוד סיבוב?״, את מציעה.
ורוכנת למצוץ אותי כהוגן.
המשך יבוא.

הרשמה לניוזלטר

ברגע שמתפרסם סיפור חדש – הוא ישלח באופן אוטומטי במייל.